בונה כלי קשת · מירקור
Alain Carbonare
האוזן, היד,הזיכרון.
בונה כלי קשת במירקור מאז סוף שנות השמונים. מסדנתו שבלב העיר יצאו מאות כלים — כינורות, ויולות וצ׳לי. במירקור הוא גם שומר על בית משפחתו של ז׳אן־בטיסט ויום, שאותו הציל מכיליון.
המסלול
מן המוזיקאי אל בונה הכלים
בגיל חמש־עשרה יצר אלן קרבונאר את הגיטרה הראשונה שלו בסדנת הנגרות של סבו. מוזיקאי בטרם היה בונה כלים — פסנתרן, מעבד ומלחין — ב־1981 זכה בפרס התקליט הגדול של מונטרה על יצירה משלו, ורטמברג.
ואז גבר העץ. הוא הקים את סדנתו במירקור, בירת בניית כלי הקשת בצרפת, ושם נולדים כליו. באותה עיר רכש והציל את בית משפחתו של ז׳אן־בטיסט ויום, ״הסטרדיוואריוס הצרפתי״, שנולד שם ב־1798.
מאז חתם על מאות כלים — כינורות, ויולות וצ׳לי — ורבים מהם מנוגנים כיום מחוץ לצרפת.
« כאשר נשמע הצליל הראשון, הוא בעיניי כמו לידה. »
המלאכה · Alain Carbonare
החומר הופך לקול
החומר
כל כלי דורש קרוב לחודש עבודה, מעוצב בדיוק של עשירית המילימטר. העץ — אדר ואשוח שיושנו ארוכות — נבחר בקפידה מרבית.
הדיוק
בעיני אלן קרבונאר, על הכלי לבוא בסימביוזה עם התודעה השמיעתית של המוזיקאי: עם ישותו הרגשית, חושניותו ועצמיותו הרוחנית.
ההקשבה
תכלית המוזיקה אינה להביע רגש: היא עצמה רגש. על בונה הכלים להכניס את המוזיקה אל החומר — להפוך חומר דומם לחומר חי.
מירקור היא עיר של בניית כלי קשת מאז המאה השבע־עשרה. שם פתח אלן קרבונאר את סדנתו, ושם נולדים כליו: שולחן עבודה, אזמלים, תבניות, דבק חם ולכות שמוכנות במקום.
גדולי המבצעים
כלים בידי גדולי הנגנים
משולחן העבודה במירקור אל הבמות הבינלאומיות: רוסטרופוביץ׳, מנוחין וספיבקוב נפגשו עם עבודתו של אלן קרבונאר. המפגשים האלה שייכים לסיפורו של בונה הכלים; הם מאירים את הכלים ואינם מחליפים אותם.
תצלום חתום השמור בארכיון הסדנה. 01יהודי מנוחין
קיץ 1993, פסטיבל קולמאר. ולדימיר ספיבקוב מניח בידיו של יהודי מנוחין כינור שיצא משולחן העבודה במירקור שבועות ספורים קודם לכן. מנוחין מנסה אותו, ובאותו יום כבר מנגן בו לפני קהל. ב־14 ביולי מגיע מכתב לסדנה: ״תודה על הכינור היפה הזה, שהכרתי לפני שעות אחדות.״ שורות אחדות שאומרות הכול — כלי חדש שזוהה באחת האוזניים הגדולות של המאה.
מפגש סביב הצ׳לו, מתוך ארכיון הסדנה. 02מסטיסלב רוסטרופוביץ׳
ב־1997, לרגל יום הולדתו השבעים של מסטיסלב רוסטרופוביץ׳, הקדיש אלן קרבונאר שנה שלמה לצ׳לו יחיד. האמן ניסה אותו ובחן את עוצמת הרג׳יסטר הנמוך ואת צלילות השירה. אחת־עשרה שנים אחר כך נולד צ׳לו שני מאותן תוכניות: שני כלים אחים, פרי תביעה אחת, שבונה הכלים רואה בהם מן הדפים הגבוהים ביותר בעבודתו.
״הכינור שב לחיים בבית ויום״ — גזיר שנשמר בסדנה. 03בית ויום
במירקור עדיין עומד בית משפחתו של ז׳אן־בטיסט ויום. הבית שהיה בסכנה נרכש וניצל בידי אלן קרבונאר, ששומר עליו. הכלים עצמם נולדים בסדנתו, במרחק צעדים: הבית שומר את הזיכרון, שולחן העבודה יוצר את הצליל.
הדור החדש
עם הכנר והמנצח ולדימיר ספיבקוב, מנהל פסטיבל קולמאר שאליו שב בונה הכלים מאז אמצע שנות השמונים, הקשר ותיק. במאי 2016 נסע אלן קרבונאר לאופה עם בתו מזרין לתחרות הכינור הבינלאומית הראשונה על שם ולדימיר ספיבקוב: שני כינורות מסדנתם נשארו שם, ונמסרו לזוכים צעירים. כליו נבנו גם עבור נגני התזמורת המלווה את סלין דיון.
« כלי הנגינה הנולדים בין ידיך מלאים אור, נשמה ואהבה. »
תיקון עולם
היצירה המפוסלת — תיקון עולם
לצד כלים המנוגנים, בסדנה נוצרו גם קומפוזיציות מפוסלות, שבהן צורות בניית הכלים הופכות לאובייקט תצוגה.
הפסלים נושאים את השם תיקון עולם. כינור שבור וכינור מתוקן מאוחדים על בסיס אחד; בגרסת שלושת הכלים, השלישי מייצג את הילד ואת ההעברה. הם קיימים בכלי עץ אמיתיים או בברונזה.
הארכיון שלפניכם מציג את הקומפוזיציה בשלושה כלים. יצירות אלה ניתנות לאמנים, לתומכים ולקרנות; פריטים ונמענים אינם מפורטים כאן.
ההעברה
המלאכה אינה עוברת דרך טקסט. היא עוברת דרך נוכחות: שולחן עבודה משותף, מחווה שחוזרים עליה, טעות שמתוקנת בלחש. במירקור עובדת לצידו בתו מזרין בסדנה.
את הרצף הזה מרחיב ל׳אדיפיס אטרנל אל אמנים ובוני כלים צעירים, בחיבור בין הסדנה, הכלים המושאלים והבמות שבהן הם מתנגנים.
Alain Carbonare · Mirecourt
קריירה בין דפי העיתונות
סדנת מירקור, בית ויום שניצל, הווירטואוזים, צ׳לו החירות ונגני התזמורת של סלין דיון: הגזירים שנשמרו אצל בונה הכלים ממשיכים את הסיפור, מבלי לתפוס את מקומם של הכלים.