Alain Carbonare

À quinze ans, Alain Carbonare façonne sa première guitare dans l’atelier d’ébénisterie de son grand-père. Musicien avant d’être luthier — pianiste, organiste, compositeur — il reçoit en 1981 le Grand Prix du Disque de Montreux.

Puis le bois l’emporte. En 1987, il s’installe à Mirecourt, capitale française de la lutherie, et sauve la maison du XVI^e siècle de Jean-Baptiste Vuillaume — le « Stradivarius français ». Il y a depuis signé plus de six cents instruments, dont la plupart sont aujourd’hui joués à l’étranger.

« Quand le premier son retentit, c’est pour moi comme une naissance. »

At fifteen, Alain Carbonare shaped his first guitar in his grandfather’s cabinetmaking workshop. A musician before he was a luthier — pianist, organist, composer — he received the Montreux Grand Prix du Disque in 1981.

בגיל חמש־עשרה יצר Alain Carbonare את הגיטרה הראשונה שלו בסדנת הנגרות של סבו. מוזיקאי בטרם היה אמן בונה — פסנתרן, עוגבן ומלחין — בשנת 1981 זכה בפרס התקליט הגדול של Montreux.

Then wood took over. In 1987 he settled in Mirecourt, the French capital of violin making, and saved the 16^th-century house of Jean-Baptiste Vuillaume — the “French Stradivarius”. He has since signed more than six hundred instruments, most of them now played abroad.

ואז גבר העץ. בשנת 1987 התיישב ב־Mirecourt, בירת בניית כלי הקשת בצרפת, והציל את בית המאה השש־עשרה של Jean-Baptiste Vuillaume — “The French Stradivarius”. מאז חתם על יותר משש מאות כלי נגינה, שרובם מנוגנים כיום בחו״ל.

“When the first note sounds, for me it is like a birth.”

«כאשר נשמע הצליל הראשון, הוא בעיניי כמו לידה.»